גניבת זרע 

מ' השפיל מבט כשהתיישב מולי. תמיד הם משפילים מבט, תמיד הפנים חתומות. הסיפור שבפיו לא היה מאוד שונה מאחרים שפגשתי במהלך שנותי בתחום דיני המשפחה: יחסי מין מזדמנים, סטוץ חסר משמעות (או לפחות ככה הם חשבו באותו רגע), לפעמים רומן מחוץ לנישואים. ואז היא מודיעה שהיא בהריון, ו-מ' הופך לאב בעל כורחו. אני מעדיפה את המונח הזה, אב בעל כורחו, על פני הכינוי הנפוץ "גניבת זרע". מ', כמו ר', פ' א' ועוד שהיו כאן לפניו, מרגיש מרומה, מרגיש שחירותו נלקחה ממנו, גם כבודו. עבור הנשואים מביניהם המצב מסובך בהרבה.

מבחינה משפטית, מה יכולים אותם אבות לעשות? האם אפשר לחייב את האישה לבצע הפלה? האם יחויבו במזונות? האם ייקבעו להם "הסדרי ראייה", שעות קצובות שבהן יוכלו לפגוש את הילד שלא רצו, הילד שלא יוכלו לגדל, שלא יוכלו להיות לו אב במשרה מלאה?

יש, כמובן, תקדימים רבים. בית המשפט העליון קבע כי לאישה זכות להחליט על גופה ועל כן לא ניתן להכריח אותה לבצע הפלה. אבל מדוע לא נשמע קולו של האב הפוטנציאלי, נשאל בית המשפט ומשיב שכל גבר יכול להשתמש באמצעי מניעה לפני קיום יחסי המין, וברגע שאלה מתבצעים, הוא נוטל על עצמו את האחריות למעשה ולתוצאותיו האפשריות, הנובעות מקיום יחסי המין.

למה לא השתמשת באמצעי מניעה, אני שואלת את מ', וכמו כל קודמיו הוא עונה, היא אמרה שהיא לוקחת גלולות למניעת הריון. במקרה כזה, אם יוכל להוכיח שאכן כך הצהירה בפניו, ייתכן שיהיה לו מזור משפטי מכוחו יוכל להגיש תביעה אישית נגד האם בגין נזיקין, או עילת תביעה חוזית. באופן כללי עילת הנזיקין שרירה וקיימת, אבל על הגבר מוטל להוכיח שהוטעה על ידי האישה לחשוב שהיא משתמשת באמצעי מניעה. מטבעם של יחסי מין שהם מתקיימים בחדרי חדרים, וכך הנטל הראייתי נושק לבלתי אפשרי.

השלב הבא, אם כן, הוא התגוננות מול תביעת אבהות ודמי מזונות. בישראל אפשר לבצע בדיקה לסיווג רקמות בשני בתי חולים – רמב"ם בחיפה והדסה בירושלים. לצורך הבדיקה צריכים להגיע כל השלושה: האב (לכאורה), האם והילד. בדיקה כזאת תתבצע רק בצו בית משפט; הסיבה היא להימנע ככל האפשר מהכרזה על ילד כ"ממזר" מבחינה הלכתית. ככלל, בתי המשפט לא ייתנו צו המורה על ביצוע בדיקה לסיווג רקמות כאשר האם יהודייה נשואה.

לקביעת אבהות יש השלכות ותוצאות מעבר להגדרה עצמה, ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר כאביו, כגון שאלות של אפוטרופסות, ירושה, אימוץ, כשרות, יוחסין. יש פה נגיעה להגדרת הזהות העצמית של כל אדם, זכותו לדעת מאין בא, אפילו פרטים על מחלות גנטיות תורשתיות במשפחתו הביולוגית – בכל אלה יש אינטרס לגיטימי של הקטין לדעת מיהו אביו.

בפסקי דין רבים קבעו בתי המשפט בישראל כי דמי המזונות של ילד שנולד מאישה פנויה יהיו זהים לאלה של ילד שנולד בתוך תא משפחתי. לפי דיני המשפחה בישראל, אב יחויב לשלם דמי מזונות לילדיו גם אם נולדו בניגוד לרצונו, מה שמכונה תדיר "גניבת זרע". בעבר נעשו ניסיונות של גברים לבטל את חוב המזונות, אבל עד עתה נדחו כל התביעות האלה, כאשר בתי המשפט מביאים לקדמת הבמה את טובת הילד: בתביעת מזונות, הילד הוא התובע באמצעות האם.

בשאלת האבות בעל כורחם מעומתות זכותה של האשה להחליט על גופה וללדת את פרי בטנה, וזכותו של הגבר להחליט אם הוא חפץ להיות אב, או שאינו חפץ. זו דוגמה קלאסית לשתי זכויות לחירות שמתנגשות, שהופכות את כבוד האדם כאילו לא היה.

וכך נכתב בבג"צ 6126/94: "הוא נולד ביום כ' באדר ב' תשנ"ב, 25.3.92. בהיותו כבן שנתיים ערכו ניתוח בגופו, שיפרו את מראהו והוסיפו לו בינה. בימים אלה הוא כבן 20, תרבינה שנותיו. מכבדים אנו כמובן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך היחס החשוב ביותר שנחקק לתפארת כבוד האדם וחירותו. ציפינו וקיווינו כי חוק זה יתקע יתד ארוכה ביחסי האדם, ויידעו כולם מקצה אחד של הארץ ועד הקצה האחר כי באין כבוד אדם אין לנו חברת אדם." ועד שיחלחל משפט זה לכל יושבי הארץ, יעסקו בתי המשפט בתביעות של אבות בעל כורחם.
יודגש כי אין במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטימ' השפיל מבט כשהתיישב מולי. תמיד הם משפילים מבט, תמיד הפנים חתומות. הסיפור שבפיו לא היה מאוד שונה מאחרים שפגשתי במהלך שנותי בתחום דיני המשפחה: יחסי מין מזדמנים, סטוץ חסר משמעות (או לפחות ככה הם חשבו באותו רגע), לפעמים רומן מחוץ לנישואים. ואז היא מודיעה שהיא בהריון, ו-מ' הופך לאב בעל כורחו. אני מעדיפה את המונח הזה, אב בעל כורחו, על פני הכינוי הנפוץ "גניבת זרע". מ', כמו ר', פ' א' ועוד שהיו כאן לפניו, מרגיש מרומה, מרגיש שחירותו נלקחה ממנו, גם כבודו. עבור הנשואים מביניהם המצב מסובך בהרבה.

מבחינה משפטית, מה יכולים אותם אבות לעשות? האם אפשר לחייב את האישה לבצע הפלה? האם יחויבו במזונות? האם ייקבעו להם "הסדרי ראייה", שעות קצובות שבהן יוכלו לפגוש את הילד שלא רצו, הילד שלא יוכלו לגדל, שלא יוכלו להיות לו אב במשרה מלאה?

יש, כמובן, תקדימים רבים. בית המשפט העליון קבע כי לאישה זכות להחליט על גופה ועל כן לא ניתן להכריח אותה לבצע הפלה. אבל מדוע לא נשמע קולו של האב הפוטנציאלי, נשאל בית המשפט ומשיב שכל גבר יכול להשתמש באמצעי מניעה לפני קיום יחסי המין, וברגע שאלה מתבצעים, הוא נוטל על עצמו את האחריות למעשה ולתוצאותיו האפשריות, הנובעות מקיום יחסי המין.

למה לא השתמשת באמצעי מניעה, אני שואלת את מ', וכמו כל קודמיו הוא עונה, היא אמרה שהיא לוקחת גלולות למניעת הריון. במקרה כזה, אם יוכל להוכיח שאכן כך הצהירה בפניו, ייתכן שיהיה לו מזור משפטי מכוחו יוכל להגיש תביעה אישית נגד האם בגין נזיקין, או עילת תביעה חוזית. באופן כללי עילת הנזיקין שרירה וקיימת, אבל על הגבר מוטל להוכיח שהוטעה על ידי האישה לחשוב שהיא משתמשת באמצעי מניעה. מטבעם של יחסי מין שהם מתקיימים בחדרי חדרים, וכך הנטל הראייתי נושק לבלתי אפשרי.

השלב הבא, אם כן, הוא התגוננות מול תביעת אבהות ודמי מזונות. בישראל אפשר לבצע בדיקה לסיווג רקמות בשני בתי חולים – רמב"ם בחיפה והדסה בירושלים. לצורך הבדיקה צריכים להגיע כל השלושה: האב (לכאורה), האם והילד. בדיקה כזאת תתבצע רק בצו בית משפט; הסיבה היא להימנע ככל האפשר מהכרזה על ילד כ"ממזר" מבחינה הלכתית. ככלל, בתי המשפט לא ייתנו צו המורה על ביצוע בדיקה לסיווג רקמות כאשר האם יהודייה נשואה.

לקביעת אבהות יש השלכות ותוצאות מעבר להגדרה עצמה, ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר כאביו, כגון שאלות של אפוטרופסות, ירושה, אימוץ, כשרות, יוחסין. יש פה נגיעה להגדרת הזהות העצמית של כל אדם, זכותו לדעת מאין בא, אפילו פרטים על מחלות גנטיות תורשתיות במשפחתו הביולוגית – בכל אלה יש אינטרס לגיטימי של הקטין לדעת מיהו אביו.

בפסקי דין רבים קבעו בתי המשפט בישראל כי דמי המזונות של ילד שנולד מאישה פנויה יהיו זהים לאלה של ילד שנולד בתוך תא משפחתי. לפי דיני המשפחה בישראל, אב יחויב לשלם דמי מזונות לילדיו גם אם נולדו בניגוד לרצונו, מה שמכונה תדיר "גניבת זרע". בעבר נעשו ניסיונות של גברים לבטל את חוב המזונות, אבל עד עתה נדחו כל התביעות האלה, כאשר בתי המשפט מביאים לקדמת הבמה את טובת הילד: בתביעת מזונות, הילד הוא התובע באמצעות האם.

בשאלת האבות בעל כורחם מעומתות זכותה של האשה להחליט על גופה וללדת את פרי בטנה, וזכותו של הגבר להחליט אם הוא חפץ להיות אב, או שאינו חפץ. זו דוגמה קלאסית לשתי זכויות לחירות שמתנגשות, שהופכות את כבוד האדם כאילו לא היה.

וכך נכתב בבג"צ 6126/94: "הוא נולד ביום כ' באדר ב' תשנ"ב, 25.3.92. בהיותו כבן שנתיים ערכו ניתוח בגופו, שיפרו את מראהו והוסיפו לו בינה. בימים אלה הוא כבן 20, תרבינה שנותיו. מכבדים אנו כמובן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך היחס החשוב ביותר שנחקק לתפארת כבוד האדם וחירותו. ציפינו וקיווינו כי חוק זה יתקע יתד ארוכה ביחסי האדם, ויידעו כולם מקצה אחד של הארץ ועד הקצה האחר כי באין כבוד אדם אין לנו חברת אדם." ועד שיחלחל משפט זה לכל יושבי הארץ, יעסקו בתי המשפט בתביעות של אבות בעל כורחם.
יודגש כי אין במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי.

גניבת זרע